פרוייקט “אֵשֶׁת-חַיִל” | אושרת אורן סטייליסטית אישית

לכולנו יש הרגלים מוזרים, כאלה שלא מספרים עליהם, שרק מי שממש קרוב אליך יודע וברגעים שבא לו להביך אותך – מוציא החוצה ומשתמש בנשק החם שלו. אצלי – וזאת פעם ראשונה שאני מדברת על זה ברבים – מדובר באהבה מטורפת לשירי ארץ ישראל היפה (יש לכם 5 דקות לצחוק – ואז חוזרים). הסימפטומים מופיעים כשבוע לפני יום העצמאות, כשברדיו מתחילים עם הבזקים של נוסטלגיה כל שיר שביעי (וכולם מתבאסים על השיר ומחכים שיגמר), הילדים חוזרים מבית הספר עם שיר "חדש" שלמדו והרחובות מתחילים להתמלא בדגלים. זה בהחלט השבוע שלי. אז מה. כל אחד והאהבות שלו…

לרגל השבוע המיוחד הזה, שמלא בכל כך הרבה רגשות שמשותפים רק לנו, בזכרונות שאף אחד מלבדנו לא יבין ולא יהיה שותף להם, באהבות למולדת וליצירות שהם רק שלנו – הלכתי לביקור מיוחד בבית האופנה הכי ישראלי שיש – "משכית".

"משכית" – החברה המיתולוגית שהפכה בעיני רבים לסמל של האופנה הישראלית נוסדה בשנת 1954 כחברה ממשלתית לייצור ושיווק אומנות מקומית בתחומי הטקסטיל והצורפות. בראש "משכית" עמדה מייסדת החברה והרוח החיה בה – רות דיין שהדריכה עולות חדשות בפרויקט "אֵשֶׁת-חַיִל" לאחר שהבינה את הפוטנציאל הגלום במיומנויותיהן ואת הצורך הן במקומת עבודה והן בשימור עבודות היד המסורתיות שהביאו איתן העולות.

בית האופנה זכה בשנת 2013 לתחייה מחודשת בידיה של מעצבת האופנה שרון טל. חמש שנים עברו מאז הפתיחה המחודשת ונדמה כי בית האופנה האיקוני מעולם לא נסגר. הקולקציה שמציגה שרון מדהימה ביופיה ונדמה כי כמו פעם, גם היום מוצגים פה פריטים איכותיים, יחודים ומתוחכמים ברוח ארץ ישראל.

כפי שכבר הספקתם להכיר אותי, אצלי בגד צריך לשבת כמו שבגד צריך לשבת, או – שאני פשוט פחות טיפוס של "שיבולת בשדה…" , לכן גם הפריטים שהכי פורטים לי על הנשמה יקראו למסדר ויצטרכו להוכיח עמידה בתנאי משרד. את החולצה הזהובה שהזכירה לי את הצבע של החיטה שידכתי למכנס מחוייט בגזרה רחברה – לבן. הצבע הלבן מעלה בשניה כל פריט שמשדכים לו למקום גבוה ואצילי יותר.

ואם כבר בנוסטלגיה עסקינן, הפאוצ'ים, שהיו צמודים אלינו לפני יותר משלושים שנה – חוזרים ובגדול עם עדכון גרסאות מרענן ושם חדש – "בלט בג" (תיק חגורה). כל בית אופנה ברחבי העולם כבר הספיק לשחרר גרסה משלו לענתיקה הזאת – אבל אני בחרתי כחול לבן. הבלט בג המלבני של מותג התיקים TOLEDANO, בניגוד לאלו עם הריץ' רץ' של שנות השמונים / תשעים, שאב לגמרי את כל תשומת הלב מהופעה בצבע העמוק שלו, בגודל המושלם ובעיצוב המדוייק שכל כך מזוהה עם המותג. סוף סוף הידים משוחררות …

את מעילי המדבר המופלאים של משכית השארתי אי שם בחורף הקר, אך לא ויתרתי על הקונספט ומצאתי תחליף אביבי ומושלם לתקופה – עליונית מאורגנזה בצבע חום / ירוק זית שניתן ללבוש אותה בכל כך הרבה צורות ושילובים.

כיאה לסטייליסטית, את ההשראה שלי לצילומים מצאתי באחד המקומות היפים בארץ – קריית ענבים. הנוף המושלם של הכרמים עם הריח הדומיננטי והמשכר של האדמה והגפנים עשה את שלו – ואני הרגשתי לכמה שעות טובות בפרובנס…

"לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ ... כחול לבן רבותי!" (אריק איינשטיין)

השירים שלי כנראה, לקחו אותי ישירות לבחירה הבאה. כחול ולבן. קצת ציונות חברים – מה יש ? הייתי חייבת – וזה יצא ככ יפה. העליונית הכחולה נקשרה ועם כל תנועה שלי נגלה חלק אחר ממנה, יפה מקודמו והיה נדמה כאילו אפשר להסתכל על הכחול הזה לנצח.